הפאוניה (Paeonia), המוכרת בעברית גם בשם 'אדמונית', היא הסוג היחיד במשפחת האדמוניתיים (Paeoniaceae), ומוצאה באסיה – בעיקר בסין ובאזורי ההרים של טיבט – וכן בדרום אירופה וחלקים ממערב צפון אמריקה. הפרח מתאפיין בגביע גדול ולעיתים קרובים חריני, הבנוי משכבות רבות של עלי כותרת עדינים כמו נייר משי, בגוני לבן, ורוד, אדום, צהוב וארגמן. שמה של הפאוניה ניתן לזכרו של פאיאון (Paeon), רופאם האגדי של האלים ביוון העתיקה, אשר על פי המיתולוגיה ריפא בעזרת הצמח את פצעיהם של האלים. תופעה ביולוגית ייחודית ומוכרת בפאוניה היא הפרשת צוף מבלוטות המצויות על גבי הניצנים הסגורים, המושכות נמלים המסייעים להגן על הניצן מפני מזיקים אחרים עד לפריחתו. בשל אורך חייה הרב, שיכול להימשך עשרות שנים באותה חלקת אדמה, נחשבת הפאוניה בתרבויות רבות באסיה לסמל של שגשוג, כבוד ואריכות ימים.
הפאוניה מגודלת משורשים פקעתיים המוטמנים באדמה פורייה ומנוקזת היטב, וברוב הזנים העשבוניים היא זקוקה לתקופת קור חורפית ממושכת כדי לפתח ניצני פריחה לעונה הבאה, ולכן גידולה בישראל פחות נפוץ מאשר באזורים בעלי חורף קר יותר. הצמח אוהב שמש מלאה עד צל חלקי, ולאחר שהתבסס הוא סובלני יחסית לבצורת, אך נדרש זמן רב – לעיתים שנתיים-שלוש – עד שהוא מגיע לפריחה מלאה. כפרח קטוף, הפאוניה ידועה באורך חיים מרשים באגרטל ובפתיחה דרמטית והדרגתית של הניצן לפרח גדול ורחב, ולכן מומלץ לקטוף אותה כשהניצן עדיין סגור למחצה ורך למגע, כעין מרשמלו. יש לחתוך את הגבעולים באלכסון, להסיר עלים הנמצאים מתחת לקו המים ולהחליף את המים כל יומיים תוך הוספת חומר משמר להארכת חיי הפריחה. מומלץ להרחיק את האגרטל ממקורות חום ישירים ומפירות בשלים הפולטים גז אתילן, כדי לשמור על הפריחה המרהיבה לאורך זמן רב ככל האפשר.