משפחת הסחלביים (Orchidaceae) נמנית עם שתי משפחות הצמחים הגדולות והמגוונות ביותר בעולם, ומונה כ-28,000 מינים ביותר מ-700 סוגים, הפזורים כמעט בכל יבשות העולם מלבד אנטארקטיקה. עיקר גיוונם של הסחלבים מצוי באזורים הטרופיים, שם רבים מהם צומחים כאפיפיטים – צמחים המשתרגים על גזעי עצים וקולטים לחות ומזון מהאוויר מבלי לפגוע במארח. פרח הסחלב בנוי משלושה עלי גביע ושלושה עלי כותרת, כאשר אחד מעלי הכותרת מפותח באופן מיוחד לצורת 'שפה' (לביום) בולטת המושכת אליה מאביקים בצורתה ובצבעה. שמו של הסחלב מקורו ביוונית העתיקה – 'אורכיס' (orchis), שפירושה אשך, על שום צורתם העגולה והזוגית של פקעות השורש אצל חלק ממיני הסחלב הבר. מעבר למגוון הצורות והצבעים העצום, הסחלבים נודעים באסטרטגיות האבקה מתוחכמות ומפתיעות, הכוללות לעיתים חיקוי מראה וריח חרקים כדי למשוך אליהם מאביקים ספציפיים.
מרבית הסחלבים הנמכרים אצל פלורסטים ובחנויות צמחים הם מינים טרופיים או סובטרופיים, המצריכים תנאי גידול מבוקרים – אור עקיף ולא שמש ישירה, לחות אוויר גבוהה יחסית וטמפרטורות חמות ויציבות. בניגוד לרוב הצמחים, הסחלב אינו גדל באדמה רגילה אלא בתערובת מיוחדת מבוססת קליפת עץ המאפשרת ניקוז מהיר וזרימת אוויר לשורשים, ולכן יש להימנע מהשקיה מרובה ומהצפה. כפרח קטוף, ענף הסחלב מצטיין באורך חיים ארוך במיוחד באגרטל, לעיתים שלושה שבועות ואף יותר, מה שהופך אותו לבחירה פופולארית לעיצוב מרכזי שולחן ולזרי כלה. מומלץ לחתוך את קצה הגבעול באלכסון, להחליף את המים כל מספר ימים ולשמור על מפלס מים נמוך יחסית באגרטל. כמו רוב פרחי הנוי, כדאי להרחיק את הסחלב מאור שמש ישיר, ממקורות חום ומפירות בשלים הפולטים גז אתילן, העלול לקצר את משך פריחתו.