הנרקיס הוא סוג צמחים בן משפחת הנרקיסיים, שמוצאו באגן הים התיכון, כאשר מרכז המגוון והמוצא העיקרי שלו הוא חצי האי האיברי והאזורים הסמוכים לו בדרום-מערב אירופה. הפרח מצטיין בשישה עלי-עטיף מוארכים המקיפים כתר מרכזי בצורת גביע או חצוצרה, ופורח בגוני לבן וצהוב, ולעיתים בגוני כתום או ורוד. סביב מקור שמו מתקיימות שתי גרסאות עיקריות: האחת קושרת אותו למיתוס היווני על הנער המתאהב בבבואתו במים, והשנייה, המקובלת יותר על חוקרים כיום, גוזרת אותו מהמילה היוונית 'narke' – קהות או טשטוש חושים – ברמז לחומרים הרעילים שבבצל הצמח. הנרקיס הוא אחד מפרחי האביב המוקדמים והמסורתיים ביותר, ומגדלים אותו כבר אלפי שנים בגני נוי ברחבי אירופה והמזרח התיכון.
הנרקיס גדל מבצל, מעדיף אדמה חומצית במקצת ומנוקזת היטב, וזקוק לתקופת קור לפני הפריחה, ולכן פורח בישראל בעיקר בחודשי החורף והאביב המוקדם. הצמח אוהב שמש מלאה עד חצי הצללה, וברגע שהתבסס דורש טיפול מועט יחסית. כפרח קטוף, חשוב לדעת שגבעולי הנרקיס מפרישים רירית שעלולה לקצר את חיי פרחים אחרים באגרטל, ולכן מומלץ להשרותם לבדם במים למשך כמה שעות לפני שילובם בזר משותף. יש להחליף את המים מדי יומיים, לחתוך את קצות הגבעולים ולהרחיק את הזר מאור שמש ישיר, כדי לשמר על פריחתו הרעננה לאורך זמן.