הטגטס הוא פרח בן משפחת המורכבים, ומוצאו במקסיקו ובאמריקה המרכזית, שם גידלו אותו האצטקים כבר לפני מאות שנים תחת השם cempōhualxōchitl (״פרח העשרים״). הצמח נושא פרחונים כדוריים וצפופים, עשירים בעלי-כותרת מסולסלים בגוני זהב, כתום, צהוב ולבן, לעיתים עם כתמי אדום-חום, ועליו הירוקים המפורדים נודפים ריח חריף ואופייני עם המגע. שמו הבוטני, Tagetes, ניתן לו על ידי קרל לינאוס לכבודו של טאגס, דמות מהמיתולוגיה האטרוסקית שנולדה – כך מספרת האגדה – מתוך האדמה החרושה, כמחווה לקלות שבה מזרע הצמח שב ונובט מדי שנה. מעבר ליופיו, הטגטס משמש גם כצמח נלווה מוצלח בגינות ירק, שכן ריחו וחומרים המופרשים משורשיו מרחיקים חרקים מזיקים ותולעי נמטודה מהקרקע.
הטגטס גדל בקלות כמעט בכל סוג קרקע מנוקזת, ומעדיף שמש מלאה; הוא עמיד ביובש יחסית ופורח בשפע מהזריעה ועד הכפור הראשון, מה שהופך אותו לאחד הפרחים החד-שנתיים הפופולריים ביותר לגינון קיץ. הצמח דורש השקיה סדירה אך מתונה, ותחזוקה מינימלית מעבר לקטיף פרחים כמושים לעידוד פריחה נוספת. כפרח קטוף, הטגטס מחזיק זמן סביר באגרטל, אך יש הנמנעים משילובו בזרים בשל ריחו החריף והמובהק של עליו וגבעוליו. מומלץ להסיר את כל העלווה הטבולה במים, להחליף את המים כל יומיים ולהוסיף חומר משמר להארכת חיי הפריחה. באגרטל כדאי להניחו במקום מאוורר ומרוחק ממקורות חום ישירים.