הורבנה היא פרח בן משפחת הורבנאים, ורוב מיני הסוג מוצאם באמריקה, בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים של דרום ומרכז אמריקה, אם כי המין הטיפוסי של הסוג, Verbena officinalis, מקורו דווקא באירופה. הצמח נושא זקיפי פריחה דחוסים העמוסים בפרחונים קטנים בעלי חמשה עלי-כותרת, לרוב בגוני סגול-כחול, אך גם לבן, ורוד וארגמן, הצומחים על גבעולים שעירים ועלים מנוגדים. שמה הלטינית של הורבנה שימשה כבר את הרומאים הקדמונים לתיאור צמחים ״קדושים״ ששימשו בטקסי דת ובריפוי, ופליניוס הזקן מזכיר את המונח בכתביו כשם כללי לענפים טקסיים. הצמח נחשב בעולם העתיק לבעל סגולות מגן וריפוי, ושימש הן ברפואה העממית והן בפולחן הדתי הרומי. כיום מגדלים בעיקר את זני ההכלאה הגינתיים של ורבנה, המצטיינים בפריחה עשירה וממשכת לאורך כל עונת החום, ומשמשים הן כצמחי כיסוי קרקע והן כענפי קטיף.
הורבנה אוהבת שמש מלאה ואדמה מנוקזת היטב, עמידה בפני יובש יחסית לאחר ביסוס השורשים, ופורחת בשפע לאורך כל הקיץ עד לכניסת הסתיו. הצמח דורש השקיה סדירה אך מתונה, ומגיב היטב לגיזום קליל המעודד פריחה מחודשת וצפופה. כפרח קטוף, לורבנה אורך חיים סביר באגרטל, ומומלץ לקטוף את הגבעולים בשעות הבוקר המוקדמות, כשהפרח רענן ביותר. יש להסיר את כל העלווה הטבולה במים כדי למנוע ריקבון, ולהחליף את המים כל יומיים. הוספת חומר משמר לאגרטל, יחד עם הרחקתו מאור שמש ישיר, יכולים להאריך משמעותית את משך הפריחה.