המנתור הוא פרח בן משפחת המצליבים, ומוצאו באגן הים התיכון – בעיקר באזורים חופיים בדרום אירופה, מספרד ועד יוון – שם הוא צומח בר על צוקים וחומות אבן עתיקות. הצמח נושא זקיפי פריחה צפופים וארוכים, העמוסים בפרחים מקומטים בעלי ארבעה עלי-כותרת, בגוני לבן, קרם, ורוד, אדום, סגול וכחול-לבנדר, ולעיתים כפולים ועשירים בעלי-כותרת נוספים. שמו הבוטני, Matthiola, ניתן לכבודו של פייטרו אנדראה מטיולי, רופא ובוטנאי איטלקי מהמאה ה-16 שתיעד צמחי מרפא רבים ותרם להכרתם באירופה. מעבר ליופיו החזותי, המנתור נודע בעיקר בזכות ניחוחו המתוק והעז, המזכיר ציפורן, שמתעצם במיוחד בשעות הערב אצל זנים הידועים כ״מנתור לילה״ (Matthiola longipetala). בזכות ריחו וצבעוניותו העשירה הוא נחשב מזה מאות שנים לאחד מפרחי הגינה והקטיף האהובים באירופה.

המנתור גדל היטב באדמה מנוקזת, מעט בסיסית, ומעדיף אקלים קריר יחסית לפריחה מיטבית – ולכן בישראל הוא מגודל בעיקר כפרח חורף-אביב, בשדות פתוחים או בחממות. הצמח אוהב שמש מלאה עד חצי צל, וזקוק להשקיה סדירה אך מתונה, ללא הצפה של השורשים. כפרח קטוף, המנתור מתאפיין באורך חיים טוב באגרטל, ומומלץ לחתוך את הגבעולים כאשר כשליש מהפרחים בזקיף כבר נפתחו. יש להחליף את המים כל יומיים ולהסיר עלים הטבולים בהם, ולהוסיף חומר משמר להארכת חיי הפריחה. כמו פרחים רבים אחרים, גם המנתור רגיש לגז האתילן הנפלט מפירות בשלים, ולכן כדאי להרחיק את האגרטל מקערת פריות.

לרכישת זר פרחים טרי ואיכותי, בקרו בדף זרי הפרחים שלנו