התורמוס הוא סוג צמחים בן משפחת הקטניות, הכולל כמאתיים מינים הפרוסים ברחבי העולם – מאגן הים התיכון ועד צפון ודרום אמריקה, שם נמצא מרכז המגוון הגדול של הסוג. הצמח מצטיין בעלים מורכבים דמוי כף יד, ובתפרחת גבעולית זקופה וצפופה של פרחים קטנים בצורת פרפר, הפורחים בגוני כחול, סגול, ורוד, צהוב ולבן. שמו הלטיני, Lupinus, נגזר מהמילה 'lupus' – זאב – על פי אמונה עתיקה ולפיה הצמח 'טורף' את הקרקע ומרוקן אותה מרכיבי תזונה, אף שכיום ידוע כי שורשיו דווקא מעשירים את הקרקע בחנקן. הזרעים, המוכרים בעברית גם הם כ'תורמוס', משמשים למאכל לאחר השרייה ממושכת המסירה מהם את המרירות והרעילות הטבעית שלהם.
התורמוס אוהב שמש מלאה ואדמה מנוקזת היטב, מעט חומצית עד ניטרלית, ורגיש לעודף סידן וללחות מתמשכת סביב השורש התחוח והעמוק שלו, ולכן עדיף לזרוע אותו במקומו הקבוע ולהימנע משתילה חוזרת. כפרח קטוף, התורמוס מציע גבעולי פריחה גבוהים ומרשימים המחזיקים מעמד היטב באגרטל, ומומלץ לחתוך את הגבעולים כאשר כשליש מהפרחים בתפרחת כבר נפתח. כדאי להחליף את המים כל יומיים, לחתוך מחדש את קצות הגבעולים באלכסון ולהוסיף חומר משמר, כדי להאריך את חיי הפרח באגרטל. חשוב גם להרחיק את הזר מאור שמש ישיר וחם מדי, השורף את עלי הכותרת העדינים.