הדליה (dahlia) היא צמח בן משפחת המורכבים, שמולדתו במקסיקו ובמרכז אמריקה, ושם היא נחשבת עד היום לפרח הלאומי. האצטקים כינו אותה "אקוקוטלי" או "קוקושוצ'יטל", בשל גבעולה החלול ששימש אף להובלת מים. הדליה צומחת מפקעות שורש עסיסיות האוגרות מזון ומאפשרות לצמח לשרוד עונות יובש ותרדמה. מגוון צורות הפריחה שלה עצום ומרהיב – מפרחים בודדים ופשוטי עלי כותרת ועד כדורים צפופים, פרחי "קקטוס" דוקרניים ופרחים ענקיים בקוטר של יותר מעשרים סנטימטרים. שמה הבוטני ניתן לה לזכר החוקר השוודי אנדש דאל, שחקר את הצמח בסוף המאה שמונה עשרה, לאחר שהגיע לאירופה מהמושבות הספרדיות באמריקה.

הדליה זקוקה למיקום שטוף שמש ולאדמה דשנה, תחוחה ומנוקזת היטב. את הפקעות נוטעים באביב, לאחר שחלף חשש הכפור, ורצוי להשקות באופן סדיר אך מתון כדי למנוע רקבון. זנים גבוהים דורשים תמיכה בעזרת יתד, ומומלץ לקטוף פרחים קמלים באופן שוטף כדי לעודד המשך פריחה עד הסתיו. בתום העונה, כשהעלים מצהיבים ונובלים עם הקור הראשון, יש לחפור את הפקעות בזהירות, לייבשן מעט ולאחסנן במקום קריר, חשוך ויבש עד לנטיעה מחודשת באביב הבא – בדומה לצמחי בצל רבים הזקוקים לתקופת מנוחה.