השלהב (Phlox) הוא סוג צמחים המהווה את הנציג המרכזי של משפחת השלהביים (Polemoniaceae), הכוללת כ-68 מינים שרובם המכריע ממוצא צפון אמריקאי (מין בודד מוצאו מסיביר), הפזורים בבתי גידול מגוונים – מטונדרה אלפינית ועד יערות פתוחים וערבות עשב. פרחיו הקטנים בעלי חמשה עלי כותרת מתאספים בתפרחות צפופות בראש הגבעול, בגוני כחול בהיר, סגלגול, ורוד, אדום עז ולבן, וזנים רבים מהם נודעים בניחוחם המתוק. שמו של השלהב מקורו במילה היוונית 'פלוקס' (phlox), שפירושה 'להבה', וניתן לו בשל עוצמת צבעיהם הבוהקים של חלק מהזנים המזכירה שלהבת אש. צורות הגדילה של השלהב מגוונות מאוד בין המינים – מזנים זקופים המגיעים לגובה של כמטר, ועד זנים שטוחים ורודדים המשתרעים כשטיח פורח על פני הקרקע. תכונה שיש לתת עליה את הדעת בגידול השלהב היא רגישותו למחלת הקימחון, ולכן מומלץ לשתול את הצמחים במרווחים המאפשרים זרימת אוויר טובה ביניהם.

דרישות הגידול של השלהב משתנות מעט בהתאם למין: זני ההרים זקוקים לשמש מלאה ולאדמה מנוקזת היטב, זני היער מעדיפים צל חלקי ואדמה עשירה בחומר אורגני, וזני גדות הנחלים אוהבים שמש מלאה עם לחות קבועה יחסית. באופן כללי מדובר בצמח שאינו תובעני במיוחד, אך מגיב היטב להשקיה סדירה ולניקוז טוב המונע עמידת מים סביב השורשים. כפרח קטוף, זני השלהב הגבוהים והזקופים – ובראשם שלהב הפרברת (Phlox paniculata) – נהנים מאורך חיים נאה למדי באגרטל ומשמשים לעיתים בזרי קיץ. יש להסיר את העלים התחתונים שעלולים להירקב במים ולהעיב ריח לא נעים, לחתוך את הגבעולים באלכסון ולהחליף את מי האגרטל מדי יומיים. מומלץ להרחיק את האגרטל ממקורות חום ומאור שמש ישיר, כדי לשמר את צבעיו העזים של הפרח לאורך זמן רב יותר.

לרכישת זר פרחים טרי ואיכותי, בקרו בדף זרי הפרחים שלנו