הצלוזיה (celosia) היא צמח בן משפחת הירבזיים (האמרנתיים), שמולדתו באזורים הטרופיים של אסיה, אפריקה והודו. גבעוליה זקופים וחסונים, עליה מוארכים ומחודדים, ובראש הגבעול מתנוססת פריחה קטיפתית ועזת צבע – אדום, כתום, ורוד וצהוב – הנפרשת לעיתים כצמרת גלית ומסולסלת המזכירה כרבולת של תרנגול, ולעיתים כלהבה נשאת ונוצתית. שמה היווני, קלוס, פירושו "בוער" או "לוהט", כינוי שניתן לפרח בשל צורתו הדומה ללשון אש עולה. הצלוזיה מגודלת כפרח נוי מזה דורות רבים באסיה ובאפריקה, ובחלק מהתרבויות אף שימשו עליה הרכים כירק מאכל. בזכות מרקמה הקטיפתי ועמידותה לאורך זמן, נחשבת הצלוזיה לאחת הצמחים האהובים ביותר לייבוש ולשזירת זרים מיובשים.

הצלוזיה זקוקה למיקום שטוף שמש מלאה ולחום, ורגישה לקור ולכפור. היא מסתפקת באדמה בינונית עד דשנה, מנוקזת היטב, ומעדיפה השקיה סדירה ומתונה – לא יבשה מדי ולא רטובה מדי. הצמח מגיע לשיא פריחתו בחודשי הקיץ והסתיו, ומתאים הן לגידול בערוגה והן בעציץ מרווח. דישון קל ותכוף בעונת הצמיחה מעודד פריחה שופעה וצבעונית. מומלץ לקטוף את הפרחים לייבוש בשיא פריחתם, לתלותם הפוך במקום מוצל ומאוורר, ובכך הם שומרים על צבעם וצורתם לחודשים ארוכים. בתום העונה, משהצמח קמל, ניתן לעוקרו, שכן מדובר בצמח חד-שנתי שאינו שורד את החורף הקר.