הפרג (Papaver) הוא סוג צמחים בן משפחת הפרגיים (Papaveraceae), הכולל כ-775 מינים הפזורים בעיקר באזורים ממוזגים וסובטרופיים של חצי הכדור הצפוני, מאירופה ואגן הים התיכון ועד מזרח אסיה. פרחיו עדינים ודמויי נייר קרפ נפתחים על גבעול דק ושעיר מעל ניצן מורכן שמתישר כלפי מעלה טרם הפריחה, ומצטיינים בעלי כותרת דקיקים בגוני אדום, כתום, ורוד, צהוב ולבן, המקיפים אבקנים כהים ובולטים במרכז. כל חלקי הצמח מפרישים מיץ חלבי סמיך המכונה 'לטקס', תכונה האופיינית למשפחת הפרגיים כולה. שמו הלטיני, Papaver, הוא כינויו הקלאסי של הפרח עוד מימי רומא העתיקה, ומקורו המדויק אינו ודאי, אך יש המשערים כי הוא קשור למנהג הרומי העתיק לערבב זרעי פרג במאכלי תינוקות כדי להרדימם. תכונה מרתקת של זרעי הפרג היא יכולתם לשמור על כושר נביטה באדמה במשך שנים ארוכות, ולנבוט בפתאומיות ובהמוניהם לאחר שהאדמה נחפרת או מופרת, כפי שאירע בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה בפלנדריה.
הפרג הוא בדרך כלל צמח חד-שנתי הנובט בקלות מזרעים ישירות באדמה, מעדיף אדמה מנוקזת היטב ושמש מלאה, ורגיש להשתלה בשל שורשו הראשי העמוק והשביר. הוא זקוק להשקיה מתונה בלבד וסובלני יחסית לתנאי קרקע דלים, ולכן ניתן למצוא אותו צומח בר גם בשולי דרכים ובשדות בור. כפרח קטוף, הפרג ידוע באורך חיים קצר יחסית באגרטל בהשוואה לפרחים אחרים, בשל עלי הכותרת הדקים והעדינים שלו הנוטים לנשור מהר. כדי להאריך את חייו מומלץ לצרוב את קצה הגבעול החתוך במים רותחים או באש למשך מספר שניות מיד לאחר הקטיף, פעולה החוסמת את זילוג המיץ החלבי ומאפשרת לגבעול לספוג מים כראוי. כמו כן כדאי להחליף את המים באגרטל מדי יום ולהרחיק את הפרח משמש ישירה ומחום.