המרווה (Salvia) היא הסוג הגדול ביותר במשפחת השפתניים (Lamiaceae), ומונה כ-1,000 מינים הפזורים ברחבי העולם – כמחציתם ילידי מרכז ודרום אמריקה, כרבע ילידי אגן הים התיכון ומרכז אסיה, ומיעוטם ילידי מזרח אסיה. פרחיה הצינוריים בעלי שתי השפתיים האופיינית מתאספים בתפרחות מוארכות בראש הגבעול, ומגיעים בעיקר בגוני כחול וסגול, לצד אדום, לבן וצהוב, ומצוידים במנגנון האבקה ייחודי – זרוע מנוף המורכבת מהאבקנים, המניחה אבקה על גב החרק המבקר בפרח. שמה של המרווה מקורו במילה הלטינית 'סלווה' (salvia), הקשורה למילה 'סלווס' (salvus), שפירושה בריא או שלם, וזאת בשל שימושה הרפואי הענף מימי קדם. השימוש המוכר ביותר בסוג הוא המרווה הרפואית (Salvia officinalis), שגידולה כצמח תבלין ומרפא מתועד כבר בתרבויות יוון ורומא העתיקות ונמשך עד ימינו במטבח ובתעשיית צמחי המרפא. מעבר לשימושיה הרפואיים, המרווה מוערכת מאוד בגינון הנוי בזכות פריחתה הענפה והמתמשכת לאורך רוב עונות השנה, המושכת אליה דבורים, פרפרים וציפורי דבש.

מרבית זני המרווה אוהבים שמש מלאה ואדמה מנוקזת היטב, ולאחר שהתבססו הם עמידים היטב בפני יובש וחום, אם כי חלק מהזנים העשבוניים והשיחיים רגישים לכפור כבד. הצמח אינו תובעני במיוחד מבחינת השקיה, ועודף מים עלול לפגוע בשורשיו יותר מאשר מיעוטם. תפרחות המרווה משמשות בהצלחה בסידורי פרחים ובזרים כגבעולי מילוי ותנועה אנכית, ונהנות מאורך חיים סביר באגרטל. מומלץ להסיר את העלים התחתונים הנמצאים מתחת לקו המים, לחתוך את הגבעולים באלכסון ולהחליף את המים מדי יומיים כדי להאריך את משך העמידה. כדאי להרחיק את האגרטל מחום ישיר ומאור שמש חזק, המזרזים את קמילת הפרחים הקטנים לאורך התפרחת.

לרכישת זר פרחים טרי ואיכותי, בקרו בדף זרי הפרחים שלנו