הלימוניום הוא סוג צמחים בן משפחת העופריתיים, הפרוס כמעט בכל רחבי העולם – באירופה, באסיה, באפריקה, בצפון אמריקה ובאוסטרליה – כאשר מרכז המגוון הגדול ביותר שלו משתרע מאיי הקנריים ועד מרכז אסיה, דרך אגן הים התיכון. הצמח גדל בדרך כלל כשיח נמוך רב-שנתי בעל ורד עלים בסיסי, ומעליו נישאות תפרחות ענפות ודמויות מטרייה, עמוסות בפרחים זעירים בגוני סגול, ורוד וכחול המחזיקים מעמד זמן רב אף לאחר שעלי הכותרת קמלו. שמו הבוטני נגזר מהמילה היוונית 'leimon', שפירושה אחו או כר דשא. תכונה ייחודית של הלימוניום היא סיבולת המלחים הגבוהה שלו, המאפשרת לו לצמוח בשפע באדמות מליחות, בביצות מלח ובאזורים חופיים שרוב הצמחים אינם מסוגלים לשרוד בהם.
הלימוניום אוהב שמש מלאה ואדמה מנוקזת היטב, וסובלנותו הגבוהה למליחות ולתנאי קרקע קשים הופכת אותו לצמח קל לגידול יחסית, הדורש השקיה מתונה בלבד. כפרח קטוף, הלימוניום נחשב לאחד העמידים ביותר שיש – הוא מחזיק מעמד זמן ארוך באגרטל, וניתן גם לייבש אותו בקלות מבלי שיאבד ממראה או מצבעיו, ולכן הוא נפוץ מאד בזרים יבשים ובעיצובים מתמשכים. מומלץ להחליף את המים כל יומיים ולחתוך מחדש את קצות הגבעולים כדי להאריך את חייו כפרח טרי. בזכות עמידותו הטבעית הוא כמעט אינו זקוק לחומרים משמרים, אך מומלץ בכל זאת להרחיקו מאור שמש ישיר וחם מדי כדי לשמר על בהירות גוניו.