החרצית, הידועה גם בשמה הלועזי כריזנטמה (chrysanthemum), היא צמח בן משפחת המורכבים, שמולדתו בסין. משם הובא הצמח לפני מאות שנים ליפן, שם טופח וטופח עד שהפך לאחד מסמלי התרבות המרכזיים במדינה – כס הקיסר ביפן מכונה עד היום "כס החריזנטמה". עליה של החרצית מפורצים וריחניים, וגבעוליה נושאים פריחה עשירה ומגוונת להפליא בצורתה – מפרחים דמויי חינניות פשוטים ועד כדורים צפופי עלי כותרת ופרחי "עכביש" דקי מבנה. שמה היווני מורכב מהמילים כריזוס (זהב) ואנתמון (פרח), ופירושו "פרח הזהב". בתרבויות המזרח נקשרה החרצית לעונת הסתיו, לאריכות ימים ולאצילות רוח, ונחשבת עד היום לאחד מפרחי הנוי הנערצים ביותר ביפן.

החרצית זקוקה למיקום שטוף שמש ולאדמה דשנה ומנוקזת היטב. יש להשקותה בקביעות, בלא להציף את השורשים, ולדשן אותה במהלך עונת הצמיחה כדי לעודד פריחה שופעה. הצמח מגיב היטב לצביטת קצות הגבעולים הצעירים, פעולה המעודדת התפצלות וצמח שופע ומעוגל. חרציות רבות הן צמחי "יום קצר", כלומר הן פורחות כששעות האור מתקצרות בסתיו, ומכאן הקשר שלהן לעונה זו. ניתן לגדלן בעציץ וגם בערוגה, ולהרבותן בקלות באמצעות ייחורים או פיצול הבסיס בשלהי החורף. כפרח קטוף מצטיינת החרצית באריכות ימים רבה באגרטל, ולעיתים עומדת שבועיים ואף יותר.